„ואהבת לרעך כמוך“. לדעתו של רבי עקיבא זה הכלל הגדול ביותר בתורה…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: בהר סיני
הלל הזקן סבר, שאם לתמצת את התורה על רגל אחת, ניתן להשתמש באימרה „את השנוא עליך אל תעולל לזולת“.
יש מי שחושב, שהמסר החשוב ביותר שהיקנתה התורה לעם ישראל היתה האמונה בחרות. אבל לא בחרות במובן המופשט של המילה, כי אם באפשרותו של האדם להשתחרר מעבדותו ולהיות לבן חורין.
בין כך ובין כך המסר של משה רבנו לא נותר נכס בלעדי של עם ישראל, כי אם עבר ברבות השנים לתודעתם של עמים רבים. דוגמה בולטת לכך מציג לנו הנשיא האמריקני אברהם לינקולן, מנהיג מלחמת השיחרור של השחורים, המלחמה לביטול העבדות בארה“ב. כידוע ניטשה על רקע זה מלחמת אזרחים עקובת דם בין הצפון לבין הדרום של ארה“ב. לינקולן נעזר באחד מנאומיו להצדקת שפיכת הדם הנוראית בציטוט מהתנ“ך, כאשר אמר:
„אם חפץ אלוהים כי תימשך המלחמה… עד כי כל טיפת דם שהוקזה על-ידי השוט תכופר בטיפת דם אחרת שהוקזה על-ידי החרב, כפי שנאמר לפני שלושת אלפים שנה, ייאמר כן גם עתה (תהילים י“ט 10): מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו“ (מצוטט על פי ויקיפדיה).
למה התכוון לינקולן במילים „משפטי צדק“? הכוונה היא שאותם דברי האמת והצדק שנאמרו בתורה והמתייחסים לעבדות באופן כללי, ושהתורה מלאה מהם, בין שנאמרו ישירות מפי הגבורה או מפי משה רבנו, בין שניתן להבינם מהקשר הדברים, ראוי להילחם עליהם ולשפוך עליהם דם, על מנת שיקוימו. לינקולן אפילו מפרט בדבריו במילים בוטות ומכאיבות את הכלל של מידה כנגד מידה. כל טיפת דם של עבד שהוקזה על ידי השוט של אדונו, עליה יכופר על ידי הקזת דמם של הלוחמים. זהו הצדק האלוהי וחייבים להשלים עימו.
אין ספק שלינקולן הכיר גם את ספר ירמיהו, ואת חזון הנביא על חורבן יהודה וירושלים. אחת מנבואות אלה מתייחסת ישירות להחזקת עבדים. הנביא זועם על כך שבני ישראל אחרי ששיחררו במצוות האל את עבדיהם שבו לקחת אותם וחזרו להעביד אותם (ירמיהו לד, יז). „לכן כה אמר ה‘, אתם לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו, הנני קורא לכם דרור אל החרב אל הדבר ואל הרעב…“. (כדאי לשים לב למשחק המילים הנפלא של הנביא עם המילה „דרור“, כאשר בהקשר הראשון היא מבטאת חופש וחרות ובפעם השנייה היא מפקירה את האנשים למוות. בדומה לכך נהוג היה באירופה העתיקה לכנות אנשים שניטלה מהם הגנת החברה והם הופקרו לכל מי שרצה לפגוע בהם „חופשי כציפור“. לכאורה דימוי יפה, אלא שהציפור במקרה זו חופשיה לכל מי שרוצה לצוד אותה ולהמיתה).
כמו שלינקולן הבין את המסר של יציאת מצריים שהוא חל על כל אדם באשר הוא אדם, כך גם בעולם ההלכה החילו את החוקים החלים על עבד עברי גם על העבד הכנעני (הגוי), למרות שהתורה לא הקנתה לו זכויות אלה. כבר חז“ל שללו את האפשרות לרדות בעבד הכנעני. והרמב“ם מסביר שתאורטית אמנם מותר לעבוד בעבד הלא-יהודי בפרך:
„ואף על פי שהדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין. לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה. וכן מפורש בספר איוב „אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עִמדי… הלוא בבטן עושני עשהו, ויכוננו ברחם אחד“.
בעולם המערבי נתפסה יציאת מצריים כסיפור שעיצב את התודעה המוסרית לא רק של היהדות אלא של העולם המודרני כולו. בכל המאבקים לשיחרור עבדים ולמען זכויות אזרח במאות השנים האחרונות העלו על נס את עבדות בני ישראל במצריים ויציאתם לחופשי. ואנחנו יכולים להיות גאים על כך ועל המסורת שלנו.
כל הנ“ל אמנם ידוע, אבל כדאי להזכיר זאת, על מנת שלא לחזור על טעויות העבר. האם הרושם שלי מוטעה, שיותר ויותר מתפתחת בארץ מנטליות של יחס לזולת הדומה ליחס שבין אדון לעבדו, וזאת לא רק במה שנוגע לזולת שאינו מבני-ברית, אלא אפילו כשמדובר בבני עמנו?
שבת שלום
