„עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו“. מי שלא מכיר את השיר המתחיל במילים אלה מספר אִיּוֹב (כה, ב)…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: במדבר – נשוא
כדאי לו להקדיש שלוש דקות להאזנה
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=a9ZQ_NJPmjU[/youtube]
השיר הוא למעשה קטע המופיע בסידור התפילה היומיומי. השיר מלהיב, סוחף ומשרה תקווה והתעלות. אבל השיר עצמו אינו מופיע בתנ“ך אלא רק שלושת המילים הראשונות שלו. וחייבים להבין אותן לאשורן:
המילים „עושה שלום במרומיו“, מבטאות אמת פילוסופית ותאולוגית עמוקה. הוא, הקב“ה עושה שלום במרומים, היינו בין שוכני מרום, ואלה הינם יצורים, או נכון יותר לומר ישויות, שהם רחוקים ושונים מאד מיצורי אנוש. ליצורי אנוש בניגוד לשוכני מרום יש יצרים ותשוקות, רצונות ושאיפות. תכונות אלה מתנגשות מטבען, שכן הן יוצרות ניגוד אינטרסים בין בני אנוש. בכל מקום שבני האדם נפגשים זה בזה או חיים יחדיו, מתעוררים ניגודים. בין בני מעלה, בני מרום, ניתן להשכין שלום, ואת זה אומר לנו הקטע מתוך ספר איוב, אבל בין בני האדם, וגם זאת ניתן להבין מהקטע הנ“ל, לא קל לקב“ה לעשות שלום. עקרונית וודאי שאין דבר נמנע ממנו-יתעלה, אבל בפועל זה לא תפקידו של השם-יתברך לעשות שלום בין בני האדם.
נחזור למילות השיר, היא התפילה, האומרת, וכמובן בלשון של בקשה ותחינה, שמי שעושה שלום במרומיו „יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל“. על מנת לעשות שלום עלינו ועל כל ישראל, אם במובן הפרטי, היינו בין אדם לזולתו, ואם במובן הלאומי, היינו בין לאום ללאום. הקב“ה חייו לשנות את טבע האדם, את אותו האדם, שאותו יצר ביום השישי לששת ימי המעשה, כך שיעקור מליבו את התאוות, את התשוקות, את היצרים, כל אלה התכונות שהן יסודיות לטבע האנושי. לדעתי במידה ויקחו מבן אדם כלשהו תכונות אלה, ואני חושב שבניסויים שונים שנערכו על ידי גופים חוץ-חוקיים, כלומר במסגרות בלתי חוקיות, כבר הצליחו לעולל דבר מעין זה, האדם הזה מאבד את צלם אנוש והופך לאדם חלול, חסר אישיות ולמעשה למעין צמח.
ניסיתי לצייר תמונה חדה ודרסטית, אבל אמיתית של מצב, שבו יכול אומנם השם-יתברך להפוך את יצוריו לאנשי שלום באמצעות שינוי אישיותם, אבל אין לצפות לכך מעשית. התפילה המבטאת משאלת שלום מאת האלוהים, בדומה גם לתפילות שונות, אינה ריאליסטית, אינה מעוררת ציפייה שהמשאלה תיהפך כבמטה קסם למציאות. אפשר לומר שתפילות אלה הן מסוג החלומות המרגיעים את האדם ומנסים להתחבר אל הקב“ה באמצעים רגשיים, ואין פסול בכך. היפוכו, החלום הינו דרך להביע מישאלה, אשר אליה ניתן אולי להתקרב באמצעות מאמצים אישיים.
במידה ואנחנו לוקחים ברצינות ובמובנן העמוק את דברי בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי, אחד הרעים של איוב המנסה לנחם אותו, ומבינים, שמי שעושה שלום בין שוכני מרום, לא ישנה את הטבע האנושי על מנת לעשות שלום „עלינו ועל כל ישראל“, נבין גם שהדבר בידינו לעשותו. אנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו וכל לאום ולאום לעצמו יכול לוותר מרצונו החופשי על חלק משאיפותיו ומיצריו למען השלום. רק כך ניתן ליישם את חזון השלום שאליו מתפללים. וכך ניתן גם להבין את בירכת הכוהנים
יְבָרֶכְךָ ה‘ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה‘ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה‘ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במידבר ו, כד).
בברכה זו מבקשים הכוהנים מאת השם שיאיר את פני בניו, ויש מי שמבין זאת כך, שהבקשה היא שתבוא להם הארה להכיר באמת שבתורה, או באמת הפילוסופית האצורה בתורה, ואז „ישם להם שלום“ כלומר שהם יביאו על עצמם מתוך הכרת האמת את השלום האמיתי. כי רק שלום שבא מתוך הכרה עצמית, רצון עצמי ומתוך הבנת נחיצותו הוא שלום בר-קיימא.
שבת שלום
