Paraschat haSchawua: Truma – Tezawe

0
21

במסורת היהודית מייצגים האחים משה (הנביא) ואהרן (הכהן הגדול) כשני סמלים דתיים שונים וחשובים ביותר. משה הינו סמל הלמדן, הידען, תלמיד חכם שעוסק בלימוד , בקיצור ובמילה אחת הוא מייצג את „התורה“ ואילו אהרן הינו סמל האדם העובד את השם וכל עיסוקו הוא לבצע את המוטל מבחינת תפקידיו בשירותו של הקב“ה והוא מייצג את מה שאנו מכנים „עבודה“. בעבר כללה העבודה בעקר את עניין הקורבנות ולאחר חורבן הבית התמקדה העבודה בעיקר בתפילה…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: תרומה – תצוה

בפרשת תצווה מסביר השם למשה את תפקידיו של אהרן הכהן ובעיקר את מערכת התלבושות המיוחדת לו ולבניו. הכתוב מתחיל המילים: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ (שמות כח, א). פנייה זו של השם אל משה פותחת פתח לפרשנות. כי ידוע ששני האחים האלה היו קרובים זה לזה במשך כל חייהם, להוציא את התקופה כאשר נאלץ משה לברוח ממצרים אחר הריגתו את הנוגש המיצרי.

ואכן מצאתי לכך פרשנות מעניינת ומקורית של הנצי“ב מוולוז’ין. אבל בטרם שאדווח על פרשנותו לפסוק שלפנינו, הרי מספר מילים על האיש עצמו ועל גישתו הלמדנית. הנצי“ב, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, היה ראש ישיבת וולוז’ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19. השתייך לזרם המתנגדים ביהדות, כלומר היה ממתנגדי התנועה החסידית. מבחינה זו היה קרוב בדעותיו לגאון מוילנה והייתי אף אומר לרמב“ם, אם כי בתקופת הרמב“ם טרם נוצרה התנועה החסידית, אבל בדומה לתנועה זו היו קיימים זרמים משיחיים וקבליים שהרמב“ם לא אהב אותם.

בזמנו נהגו בישיבות להתעמק בעיקר בגמרא, התורה לא נחשבה לעיסוק חשוב ביותר. לא שהתורה הוזנחה חו“ש, אבל ללימוד התורה לא הוקדשה תשומת לב מיוחדת. הנצי“ב היה יוצא דופן מבחינה זו. בכל יום הוא לימד בישיבה את פרשת השבוע. הוא קבע כללים לפיהם ניתן להסיק דברים מהמקרא. לפי דבריו:

„דזה ברור… שתלמיד חכם צריך להיות זריז בעשרים וארבעה ספרי הקודש… הכוונה, שהת“ח צריך שיהיה זריז לדעת היאך לפשט הכתובים, ולהשכיל מהם חכמות ומוסרים ומידות טובות, לפי הנדרש ממנו באותה שעה.“ ועוד הוא אומר  „ועל ידי הבנת המקרא, שהוא דברי אגדה, ונמשל לטל, מגיע למוסרים טובים, ואיך להתנהג בהליכות עולם ולהגביה הנפש“.

דרכו של הנצי“ב כוללת שתי מגמות, לדעתי חשובות ביותר, בלימוד פרשת השבוע. האחת מבוססת על הלימוד כאמצעי להסקת מסקנות בתחום המוסר וההתנהגות הרצויה בעיני אלוהים ואדם, והשנייה היא התאמת הלימוד לנושאים אקטואליים והשלכות מהתוכן הנלמד לבעיות היום-יום.

ובאשר לפרשנות של הנצי“ב לפסוק שלפנינו הוא אומר: „הרים הקדוש ברוך הוא כח התורה יותר מכח העבודה, לכן אמר למשה ‚הקרב אליך‘, שתהא מעלתו של אהרן קרובה למעלתך, גם אם לא תגיע אליה בשלמות, מאחר שכתר תורה גדול מכתר עבודה“.

בימינו אנו הניגודים בין החסידים והמתנגדים עדיין קיימים, אלא שהם מתעממים והולכים. החסידות הולכת ומתפשטת על חשבון המתנגדים. למרות שהעולם נראה צועד לקראת יתר רציונליות, ייתכן שעם הזמן תבלע החסידות את תנועת המתנגדים כליל. ולא נראה לי שקיים בהיסטוריה הנוכחית כוח בעולם היהודי הרציונלי שיוכל לבלום את התנועה החסידית. לא שאני מתכוון לומר, שהחסידות היא אסון לעם ישראל, כבודה במקומה מונח והיא עושה גם רבות למען היהודים בעולם, אבל אם הזרם הזה ישתלט על היהדות הדתית, ועל החשיבה האמונית-דתית, עלולה הדת היהודית לאבד את ייחודה ואת מאפייניה כדת מונותאיסטית רציונלית, והיא תצעד לאחור לתקופת חצרות האדמו“רים ותצעד קדימה לקראת ימי הביניים… (הקורא מוזמן, אם ליבו נוטה לכך, להמשיך לטוות הלך מחשבה זה).

שבת שלום