Paraschat haSchawua: Chaje Sarah – Toldot

0
24

יעקב אבינו ובחירתנו מכל העמים…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: חיי שרה-תולדות

האימרה „אתה בחרתנו מכל הימים“ שגורה היום בפי כל ישראלי יהודי. וגם אם לא עשיתי סקר בקרב האוכלוסיה, אני מעריך שבעיקר בקרב הלא-דתיים עושים בה שימוש לרוב, אלא שהשימוש באימרה זו איננו בהקשרו הדתי-אמוני, כי אם החילוני-לאומני.

היהודי הדתי חוזר על ביטוי זה (במילים אלה או אחרות) יומיום בתפילה ולכן לא צריך להתפלא אם הוא חוזר על כך לפעמים גם בהקשרים אחרים. אבל עדיין השאלה היא, איך להבין את רעיון הבחירה של עם ישראל על ידי אלוהיו. חכמי ישראל עסקו במשך הדורות בניתוח הנושא הזה בהקשרים רבים ומצאו סימוכין רבים בכתובים (בתנ“ך) לצורכי פרשנות.

בסיפור חייו של יעקב אבינו אנחנו מוצאים רקע מעניין ביותר לפרשנות, אותו ניצלו חכמינו על מנם להבין ואולי להדגיש את מה שטמון ברעיון הבחירה. אבל לפני שנדון בביוגרפיה של יעקב, נביט על זה מבחינה היסטורית, מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל מאז הגלות, בעיקר בארצות אירופה.

דברים נוקבים וחשובים כתב אחד-העם (מי שלא מכיר את אחד-העם שיעיין בסיפרו של אלימלך רם „בקול רם“) לפני מאה ועשרים שנה. והרי תמצית דבריו: בדורות שעברו סבלו היהודים מהשפלות ודיכויים, לעג וביזוי מידי הגויים. היתה מין הסכמה כללית בעולם הכביכול תרבותי, שהיהודים הם עם שפל ונחות, שאם לא היה שפל ונחות ובעל אופי קלוקל, לא היה אלוהים מרשה שינהגו בו כך. מי שסובל השכם והערב מיחס מעין זה, עומד בפני הסכנה, שיתחיל בעצמו להאמין בכך שהוא מעוות, וזה כמובן הסוף שלו. אלא שאבותינו האמינו במילים „אתה בחרתנו“ כפשוטם. החרפות של הגויים לא הזיזו להם, כי בסתר ליבם ידעו, שהם עומדים ממעל לאלה שמחרפים אותם. דעתו השלילית של הגוי על היהודי לא פגעה בנפשו והוא יכול היה לשרוד בבטחון עצמי שכל כך חשוב לבריאות הנפש.

ואחד-העם מוסיף, שכיום, היינו בזמנו, אין צורך עוד להיתלות באותה אמונה ילדותית של „אתה בחרתנו“. חכמינו, שמאז ומתמיד ידעו שביטוי זה אינו מצביע על זכות כלשהי כי אם מרמז על חובה, מצאו כאמור דרכים שונות להסביר את כוונתם זו. אחד מהם תלה את פרשנותו בסיפור הברכה שבירך יצחק את בניו יעקב ועשו. הסיפור כשלעצמו מוכר: בעזרתה וביוזמתה של אמו רבקה התחפש יעקב לאחיו עשו וכך זכה בברכה שנועדה לעשו (שהיה חביבו של אביהם יצחק). לאחר שנתגלתה הרמאות בירך יצחק גם את עשו. בין שתי הברכות קיים הבדל משמעותי.

את יעקב מברך יצחק במילים אלה: כח וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ.

את עשו מברך יעקב במילים: לט … הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל (בראשית כז).

לכאורה אין הבדל בין שתי הברכות. שתיהן חיוביות ביותר. אבל יש לקרוא את הטקסט בעיון ואז מתברר ההבדל. לעשו הוא אומר: משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמיים מעל. כלומר שהטבע, השמיים והארץ ידאגו לתת לעשו מכל טוב. אין כאן שום תנאי המתנה את השפע שיוענק לעשו. הטבע שאינו משתנה, הקבוע מששת ימי בראשית, ידאג לעשו, בין אם הוא צדיק ומגיע לו, בין אם הוא עושה מעשי רשע ולא מגיע לו.

אצל יעקב אומרת הברכה: ויתן לך אלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ. לא מדובר כאן בשפע שמוענק על ידי הטבע ללא תנאי. כאן מדובר בכך, שאלוהים ייתן מטל השמיים ומשמני הארץ. כלומר עניין הנתינה תלוי ברצונו של אלוהים. ואלוהים נותן רק למי שמקיים את מצוותיו וזכאי לכך.

הסברם של חז“ל: אומות העולם זוכות לשפע, למרות שלמעשה לא מגיע להן, ואילו עם ישראל, שהוא העם שנבחר לעבוד את השם, מקבל את שכרו רק אם הוא עובד את השם בנאמנה ומקיים את מצוות התורה.

ומה שאנחנו אומרים: „אתה בחרתנו מכל העמים“ פירושו, שעם ישראל נבחר להקפיד יותר מאחרים על מצוות התורה, כולל הציוויים המוסריים, ורק אז הוא יזכה בברכה. ואם במאות הקודמות הצטיין עם ישראל בקיום המצוות של העזרה לזולת (יהודי או לא-יהודי) ומבחינה זו היה העם הנבחר, האם ניתן לומר זאת על יהודי הארץ כיום?

שבת שלום