Paraschat haSchawua: Re’eh

0
21

חומש דברים, פרק יא, כו – טז, יח…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: ראה – תשע“א

שכר ועונש – זהו נושא שכבר דנתי בו פעמים רבות. ולמה? כי הנושא צף ועולה בתורה ואצל הנביאים לעיתים קרובות, ובנוסף חוזרים עליו בתפילות של יומיום. היהודי המאמין מבין בדרך כלל את העניין הזה כפשוטו. מי שהולך בדרכי השם, בין הפרט ובין העם, זוכה לשכר, ומי שממרה את פיו נענש.

רבים מחכמינו לא היו שלמים עם תובנה זו ודנו ודנו ודנו בה. יש באמת בעייה עם הבנת הנושא הזה כפשוטו. כי אם השכר תלוי בקיום המצוות, או בסדר הפוך, אם ע“י קיום המצוות זוכים בשכר, ז“א שאם נגיד מישהו מביא קורבן, או מישהו מתפלל בכוונה גדולה, יש לו זכות תביעה לשכר. בגישה עממית הנוסחה היא: „אני קיימתי את המצוות, עשיתי את המוטל עלי, עכשיו תקיים גם אתה את ההבטחה שלך. איפה השכר שלי?“ גישה זו הופכת את הדת לעסק, לעניין שהפגנים האמינו בו, ויש מי שמכנה את זה בפשטות עבודת אלילים.

את הדיון המעמיק בנושא השכר והעונש הסמיכו חכמינו בין השאר לפסוקים הראשונים בפרשה שלנו. רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם  בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה‘ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה‘ אֱלֹהֵיכֶם .

כמובן שגם הרמב“ם, איבן עזרה ואחרים ניתחו את הנושא ואת גישת דת-ישראל, אבל הסבר יפה ושווה לכל נפש נתן בעל „אור החיים“ (המחצית שראשונה של המאה ה-18):

צריך לדייק בקריאת הטקסט. לא כתוב שאת הברכה ישפיע ה‘ „אם תשמעו“, אלא כתוב „אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ“. כלומר שהמילים „אשר תשמעו“ אין פירושן כדעת האנשים התמימים, שחושבים שאם ישמעו בקול ה‘ הוא ישפיע עליהם את הברכה. אלא פירושן של מילים אלה היא שעצם השמיעה בקול ה‘ היא עצמה הברכה. כי השמיעה בקול בתורה, כך „אור החיים“, היא תענוג מופלא ומחייה את הנפש. ועל המאמין לשלם גמול טוב לנותן מתנה מופלאה זו, וחייב לברך את ה‘, על שזיכהו לשמוע ולקיים את דבריו, וכמובן שאין צריך לומר שאין לתבוע עליה שכר. ‚ותלה הכתוב את הברכה בשמיעה, ולא הזכיר לא מעשה ולא שמירה, לפי שהשומע דברי אלוהים חיים, התורה מיטיבה נפשו ומיישרת אותו‘.

ובאשר לקללה הוא אומר: שאין הקללה חלה משום שהאדם לא שמע ולא קיים את דברי ה‘, אלא עצם העובדה שהוא איננו מקיים את המצוות היא היא הקללה. ואין צורך בתוספת עונש מיוחד, כי אי השמיעה בקול ה‘, היא כאמור העונש שמטיל האדם על עצמו.

בהקשר זה מן הראוי להזכיר את המושג „עבודת ה‘ לשמה“ שעליה כבר הרחבתי את הדיבור באחת הפרשות הקודמות. וכאן אוסיף לצורך הבהרה מניסיוני האישי: כשאני מתעמק בפרשת השבוע, אפשר גם לקרוא לזה „מקיים מצוות לימוד התורה“, אני זוכה „בשכר“. ומהו שכר זה? אני לפעמים נהנה ממש מפרשנויות החכמים. כדברי בעל „אור החיים“, היא תענוג מופלא ומחייה את הנפש.

ובשבוע הבא אחלק איתכם שוב פרשנות של בעל „אור החיים“, שנהניתי ממנה.

שבת שלום