Paraschat haSchawua: Pinchas

חומש במדבר, פרק כה, י – פרק ל, ב…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: פינחס

קנאת השם צבאות היא לכאורה דבר חיובי. שני מקרים בולטים בתנ“ך עוסקים בנושא הזה. האחד הוא פינחס, שבפרשתנו הוא רוצח נשיא משבט ראובן ואישה מדיינית על שהם רוצים להתעלס, וזוכה על כך בפרס. המקרה השני הוא אליהו הנביא, ששוחט 850 נביאי בעל ואשרה וזוכה בפרס. הנסיון של עם ישראל עם קנאים הוא גרוע ביותר. עד היום צמים היהודים ביום אחד בשנה לאות אבל על רציחתו של גדליהו בן אחיקם בידי קנאים, הוא צום גדליה, מעשה נתעב ונפשע שגרם כמעט להכחדתו של עם ישראל. כמו כן זוכר עם ישראל היטב את כל הרדיפות, העינויים וההשפלות שסבל מידיהם של קנאים למיניהם: בין אם היו אלה קנאי דת, קנאים לטוהר הגזע, קנאים לעם או לארץ או סתם רוצחים שהעלו על נס את דגל הקנאות.

אין ספק שדעתם של חכמינו לא היתה נוחה מהפרס שלו זכו הקנאים בתנ“ך. בעניין אליהו הנביא המציאו החכמים שיחה דמיונית בין הקב“ה לבין אליהו, שבו הם למעשה דוחים את פעולת הנקם והקנאה של אליהו.

אליהו הולך לאחר מעשהלהתבודד במדבר ומצדיק את מעשיו לפני הקב“ה:

וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה‘ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּה (מלכים א‘ פרק יט, י).

הקב“ה: „שמא את בריתך עזבו?והרי את בריתי עזבו ולא את בריתך!“ אלוהים אומר לאליהו למעשה, מה אתה מתערב? מישהו ביקש ממך? מה אתה מספר לי על קינאה. אני יכול לדאוג לעצמי. אולי זו הקינאה האגואיסטית שלך שדחפה אותך למעשי הרצח?

אליהו: „את מזבחותיך הרסו!“

הקב“ה: שמא מזבחותיך הם? והרי את מזבחותי הרסו ולא את מזבחותיך!“ ושוב אומר אלוהים לאליהו, אלה המזבחות שלי ואם אני מחליט שלא להעניש את בני ישראל על חטאיהם, על שהם עוזבים את בריתי, זה עניין שלי ואתה לא הוסמכת להעניש אותם.

אליהו: „ואת נביאיך הרגו בחרב!“

הקב“ה: „הרי אתה חי וקיים“, כלומר שזה לא תירוץ טוב למעשה הרצח ההמוני.

אליהו: „ויבקשו את נפשי לקחתה“. גם זה תירוץ צולע, כי אנחנו יודעים, שלמרות שאיזבל, אישתו של המלך אחאב, ביקשה את נפשו של אליהו, המלך לא הסכים לכך.

לבסוף אומר הקב“ה: „אין ישראל יכולין לסבול קנאי כמותך, לך שוב לדרכך.“ אלוהים רואה, שאליהו מסוכן לבריות ולוקח אותו אליו לשמים.

לדעתי חז“ל נתנו לאליהו הנביא במידרש זה (לא נעים להגיד) סטירת לחי מצלצלת. ולמה עד כדי כך? על מנת שכולם יבינו, שרצח מטעמי קינאה, ואפילו היא קינאה נישגבה לה‘ צבאות, פסולה מעיקרה.

ומה עם פינחס שגם הוא זכה לפרס על רצח מתוך קינאה לה‘?

שם הסיפור שונה. פינחס רואה במו עיניו שאלוהים מעניש את העם על מעשי הזימה. בחרון אפו הוא שולח בהם מגיפה שמפילה עשרים וארבעה אלף חללים. על מנת לעצור את המגיפה עושה פינחס מה שעושה ולכן אין זו רק פעולה מתוך קינאה לה‘ או לאמונה או לדת, אפשר לראות זאת כפעולת מנע לעצירת המגיפה.

ואף על פי כן לא נחה דעתם של החכמים. בכל דור ודור חזרו שוב ושוב ודנו בעניין, מה שמלמדנו איזו סכנה גדולה הם ראו בקנאות. ומי אנחנו שלא נלמד מהם?

שבת שלום