חומש במדבר, פרקים יג – טו…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: שלח לך – תשע“א
יש אנשים שמתפתים להאמין, שההיסטוריה חוזרת על עצמה. ובאמת קל לגלוש לדעה זו, בעיקר אם מתבוננים בהיסטוריה של עם ישראל, עם העליות והירידות שעלו בגורלו.
לפני כ-3300 שנים יצא עם ישראל מגולת מצרים, ששם סבל שעבוד והשפלה ועמד בסכנת השמדה ועלה והתנחל בארץ כנען. התנחל – זאת אומרת שבא לארץ שהיתה מיושבת על ידי עמים אחרים ובאמצעים שונים דחק אותם לכאן ולשם ויישב אותה.
בתקופתנו אנו, באמצע המאה שעברה, סבל עם ישראל בגולה סבל נוראי וכפסע היה בינו לבין הכחדה טוטלית. ואז עלה והתנחל באותה ארץ עצמה, שגם הפעם לא היתה ריקה וישב בה עם אחר, וקרא לה ישראל.
יש כאן מקבילה מעניינת וכמובן שהנטייה היא להאמין, שאכן אתו נס שקרא לאבותינו ביציאתם ממצרים ובכיבוש הארץ בזמנו, חזר על עצמו בעת החדשה. ולא רק שהיה כאן נס, אלא שמי שמאמין באלוהי העברים יהיה משוכנע, שהיתה סיבה לנס ושהנס לא התחולל סתם כך, מפני ששר-ההיסטוריה חשקה נפשו בתעלול, אלא מפני שמי שהבטיח בזמנו לתת את ארץ כנען לאברהם אבינו ולצאצאים של נכדו ישראל, הוא שדאג להתחוללותו של הנס החדש.
והנה בדרכם במדבר ואחרי מתן תורה וכבר אוטוטו עומדים בשערי הארץ, קורית הפשלה עם המרגלים והעם מקבל פיק ברכיים ומתחיל להתמרד. ואז לאלוהים נמאס, כי זו לא פעם ראשונה שהעם הוא כפוי טובה ואלוהים אומר למשה:
עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד-אָנָה לֹא-יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.
פתאום מתהפכים היוצרות. ומה עם ההבטחות שאלוהים הבטיח לאבות ולעם ישראל? אלוהים לא מקיים את הבטחתו? זה לא בדיוק כך, אומרים חז“ל. בוודאי שהוא מקיים הבטחות. הוא לא בן-אדם שמשנה את דעתו מיום ליום כמו הפוליטיקאים בני זמננו. אבל ההבטחה של הקב“ה ניתנה על תנאי, כלומר תוך כדי הסכם עם העם שיקיים את המצוות ומשעה שצד אחד, עם ישראל, הפר את ההסכם, הוא יתברך לא מחוייב יותר להסכם. נשבר לו מהעם הזה והוא מתכוון לתת לו למות במדבר.
ואז מה קורה? משה רבנו עליו השלום, אוהבם של ישראל, מתחנן לפני השם ומצליח בכושר הנימוקים שלו לשכנע אותו, לחזור בו, ואז אנחנו קוראים פסוק יפה, שאגב מצא דרכו לתפילת יום הכיפורים:
סְלַח-נָא לַעֲוֹבן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה. וַיֹּאמֶר ה‘ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ.
מעניין שלא רק הדתיים מאמינים שאלוהים שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, כמו שאנחנו אומרים בהגדה של פסח, אבל גם החילונים לא נלאים מלחזור על דברי הנביא שמואל, נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר, במובן זה שנצחיותו של עם ישראל וניצחון עם ישראל על אויביו מובטח ע“י מושיעו.
ואני שואל: נגיד שאלוהים היה מתבונן עכשיו בעם שלו בארץ המובטחת, האם לא היה נשבר לו מהעם הזה כמו בזמנו במדבר? והאם היה נמצא היום מישהו כמו משה רבנו עליו השלום, שהיה מצליח לשכנע את אלוהים לסלוח?
שבת שלום
