Paraschat haSchawua: Mischpatim

חומש שמות פרקים כ“א – כ“ד…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: משפטים – תשע“א

מה הן זכויות האישה הנשואה על פי התורה? בלשון התורה זה נקרא מִשְׁפַּט הַבָּנוֹת. בתחילת הפרשה מופיעה ההלכה:

וְאִם-לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה-לָּהּ.  אִם-אַחֶרֶת יִקַּח-לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע. 

כמעט כל אחד מאיתנו מכיר את ההלכה ויודע לצטט את המילים: שאר, כסות ועונה. כאשר כולנו מתגאים בתורה הסוציאלית המתקדמת שמעלה על נס את זכויות האישה לשארה – היינו לכלכלה, לכסותה – כלומר ללבוש, לעונתה – ליחסי אישות. מכאן, שאם הבעל לא מקיים את אחד משלושת התנאים האלה, לא מספק לה מספיק מזון, לא מלביש אותה כמו שצריך ולא מקיים איתה יחסים מיניים, היא יכולה לדרוש גירושין. זה פשוט ומובן וכולנו מסכימים עם זה.

בכל זאת מעניין לראות, מה אומרים פרשני המקרא הגדולים על פסוק זה.

תרגום אונקלוס, תרגום יונתן, שהם הפירושים הראשונים לתורה וכן רש“י, גדול פרשני המקרא, בעיקבותיהם, מסבירים את חיובי הבעל לאישתו בהתאם לגישה זו: שארה – מזונות, כסותה – כמשמעו לבוש, עונתה – תשמיש המיטה.

הרשב“ם, שהיה נכדו של רש“י, הולך בדרך אחרת. הוא מסכים אומנם ששְׁאֵרָהּ פירושו מזונות, כְּסוּתָהּ פירושו מלבושים, אבל את המילה עֹנָתָהּ מפרש הוא אחרת. „עונה“ לפי ההסבר הדיקדוקי שלו היא מעון, דירה. כמו שבמילים „מקום“, „מלון“ ה- מ‘ אינה משורש המילה, כי השורש של מלון הוא „לון“ והשורש של מקום הוא „קום“, כך גם השורש „עונה“ מצביע על מעון היינו דיור. ואם ישאל השואל מה אומר הרשב“ם על חיוב הזיווג, על יחסי המין? על כך אין הוא אומר כלום, כי אין צורך לפרט עניין זה. כי זה דבר מובן מאליו, שהנישואין בין גבר ואישה נערכים במטרה להקים משפחה ויחסי מין הם מובנים ומחוייבים מעצם מהות ההתחברות של בני זוג ועל כן אין צורך לא בתורה ולא במקום אחר להדגיש מחוייבות זו.

הרמב“ן הולך בדרך אחרת בהסברו לשלושת המונחים האלה. שְׁאֵרָהּ אומר הרמב“ן מתאים „לשאר-בשר“, כלומר קירבת משפחה, והקירבה הזו היא קירבת הבשרים בין הבעל לאישה. על כְּסוּתָהּ אומר הרמב“ן שהיא לא לבוש האישה, כי אם כסות המיטה, כמו במקום אחר בתורה ששם הכוונה בכסות היא לשמיכת המיטה. ועל עֹנָתָהּ אומר הרמב“ן שהיא העונה שבה האיש האוהב בא אל אהובתו. כלומר שלדברי הרמב“ן כל שלושת המילים שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ קשורים לעניין הזיווג. ואם ישאל השואל, ומה באשר להתחייבויות למזון, ללבוש ולמעון? על כך הוא אומר שאין דבר זה חייב איזכור בתורה מאחר שהם מתקנות חכמים. והם תקפים בדיוק כמו דברי תורה.

ומי שרוצה ללמוד דבר מתוך דבר, שזה מדרך החכמים, יכול ללמוד מכל הנאמר למעלה, שהתורה שבעל-פה חשובה לא פחות, ומבחינת ההלכה וההתנהגות בחיי היום-יום, אולי אפילו יותר מהתורה שבכתב. וגישה זו הדריכה את פוסקי ההלכה מאז משה רבנו ועד לימינו, כמו שכתוב בפרקי אבות: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו‘ וכו‘ עד לאחרוני הפוסקים, והתורה שקיבל משה היא תורה שבעל פה ועל פיה חי היהודי המאמין.

שבת שלום