לפעמים אני תוהה, כמה חשוב היה לחכמינו זיכרונם לברכה לחזור ולהדגיש את נושא חשיבות היושר והמידות הטובות אצל מנהיגי האומה…
בפרשתנו השבוע מפענח יוסף למלך פרעה את חלומו, ומסביר לו את העתיד לקרות עם שבע השנים השמנות שלאחריהן תבאנה שבע השנים הרזות, כלומר הרעב. יוסף גם מייעץ לפרעה כיצד לנהוג:
לג וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. לה וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. לו וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב.
הטקסט ברור ואינו טעון הסברים נוספים. רק שיש מילה אחת מיותרת בטקסט. פסוק ל“ד מתחיל המילה „יעשה“. ולמילה זו אין צורך ולכאורה היא חסרת משמעות. אפשר היה לומר שהיא נאמרה על ידי יוסף לתפארת המליצה. כי מה אומר יוסף? הוא מציע לפרעה למנות פקידים בכל המדינה, אשר יקחו מהאיכרים חמישית מתנובת הארץ וישמרו אותה לפיקדון לקראת השנים הרזות. אז מה צריכה להביע המילה „יעשה“?
חכמי המדרש מצאו לזה הסבר פשוט ומאיר עיניים. יוסף מציע לפרעה להטיל על העם מיסים כבדים. חמישית מכל תנובת השדה לאסוף למחסני המדינה. זה עול קשה מאד לאיכרים, שכידוע מאז ימות עולם אינם עשירים גדולים. ולכן מציע יוסף לפרעה ללכת בראש העם להראות דוגמה, היינו שגם הוא כמלך עומד ממלא את תפקידו ומפריש חמישית מיבולו לצורכי העתיד. זה בא לידי ביטוי במילים „יעשה פרעה“. כי יכול היה לומר, יפקיד פרעה וכו‘, אבל יוסף אומר יעשה פרעה, כלומר קודם כל יעשה פרעה את מה שהוא מטיל על כל העם ויהווה דוגמה לכולם. כמובן בעיקר שלא יוכלו בני העם להתלונן ולהתמרמר על כך, שהוא המלך וכמובן כל בית המלוכה והאצולה אינם עושים כלום על מנת לקדם את העתיד ולדאוג למלאי של מזון וסומכים על כך, שהעם כבר ידאג גם לעתיד שלהם.
כך הבינו חז“ל את הכתוב הזה. לפחות כך רצו חז“ל להבין את הכתוב. כי אני כשלעצמי חושב, שלחז“ל לא היה כל כך חשוב לרדת לשורשי התנהגותו של מלך מצרים. אבל חשוב היה לחז“ל לקחת את העצה הזו של יוסף ולהצביע עליה כעל משל, שראוי לאמץ אותו לדורם הם ולכל הדורות.
משל זה אומר לא פחות ולא יותר, שהמלך, ראשי העם ומנהיגיו חייבים לשמש דוגמה אישית לבני העם. אם הם יעמדו בלחצים, כלומר במיסים שהם דורשים מהאזרח ויהוו דוגמה להתנהגות סולידרית, לא תהיה גם לאזרח סיבה להתמרמר או גם להתמרד נגד המיסים שמטיל השילטון. כי ללא מיסים אי אפשר, וכמובן שכל אזרח עמל חייב להתאמץ כדי לשלם את המיסים וזה לא נוח, אבל אם גם ראשי העם מקבלים עליהם את מרות החוק ועומדים בעומס המוטל על כולם, קל יותר יהיה לאזרח להשלים עם מעמסה זו.
וראוי להדגיש, שחז“ל הכירו את נפש העם וגם את נפש מנהיגיו ולא פסחו על כל הזדמנות, כדי להתריע ולהסביר את עמדתם. לדרוש מהמנהיגים לשמש דוגמה להגינות, נקיון כפיים וסולידריות, ולא רק בענייני מיסים, כי אם בכל עניין ועניין.
לדורם הם וגם לדור שלנו.
שבת שלום
