Paraschat haSchawua: Toldot

0
23

הרושם המתקבל מקריאת פרשה זו על יעקב אבינו, אינו מחמיא, אם לדבר בלשון המעטה…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: תולדות – תשע“א

הבעיות מתחילות כבר עם לידתו של יעקב. האם רבקה יולדת תאומים, את עשו ואת יעקב. התורה מספרת לנו, שכאשר עומד עשו לצאת מבטן אימו, מנסה אחיו לעקב בעדו מלצאת ותופס אותו בעקב, על מנת לצאת ראשון. הוא רוצה להיות הבכור.
מאחר שזה לא מצליח לו, קונה יעקב מעשו את הבכורה במחיר של צלחת מרק עדשים. מחיר לא מי יודע מה.

את הברכה שרוצה האב יצחק לברך את עשו, מקבל יעקב באמצעים לא הכי כשרים וישרים. בקיצור תמונה לא נעימה ומביכה.

האומנם?

הבעייה היא שצריכים לקרוא את כל הפרקים שעוסקים ביעקב על מנת לקבל תמונה שלמה של אבי העם היהודי. הביוגרפיה של יעקב מתחילה עם לידתו ונמשכת עד שהוא נאסף אל ימיו. וזוהי ביוגרפיה מדהימה. של אדם, לא של קדוש ולא של מלאך, אלא פשוט אדם שחי חיים לא קלים, שהיו מלאים תלאות ואכזבות, אבל גם ימים של שימחה והצלחה. בקיצור, חיים של אב, שכל אחד מצאצאיו, גם אלה החיים היום, יכול להשתבח בו.

לא מקרה הוא, שהסופר הגדול תומס מאן, זוכה פרס נובל לספרות, בחר בסיפור זה לכתיבת אפוס גדול, כאלף עמודים, על חיי יעקב. שם הרומן אמנם „יוסף ואחיו“, אבל הנושא העיקרי הוא יעקב. מאחר שקראתי אותו אני בהחלט יכול להמליץ עליו. מרגשים במיוחד אותם עמודים המתארים את מותה של רחל ואת צערו של בעלה יעקב. בני משפחתו של הסופר מדווחים, שתמיד כשקרא אבי המשפחה את הקטע הזה בפניהם, שכתב הוא עצמו, היה מזיל דמעות. אני יכול להבין אותו, כי גם אני הייתי עצוב כשקראתי פרק זה.

אבל נחזור לפרשה שלנו.

חכמי ישראל לא היו שלמים עם התנהלותו של אבינו יעקב כלפי אחיו ולכן הסבירו, שבתקופות מסויימות יסבלו צאצאי יעקב מצאצאיו של עשו כעונש על התנהגות זו.

אבל מעניינת במיוחד פרשנותו של הרשב“ם, אחד מחכמי ישראל הגדולים שחי לפני כאלף שנים, על ברכת יצחק לעשו.

לח וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא-לְךָ אָבִי בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. לט וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל. מ וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.

הרשב“ם מתעכב על המילים וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ כלומר שיצחק מבטיח לבני עשו, שבמידה שיסבלו מהעול שיטילו עליהם בני יעקב, הם יפרקו אותו וימרדו. ואני יכול לתאר לעצמי, כי כאשר ימרדו ויצליחו להתגבר, תהיה ניקמתם כואבת מאד. ויש במילים אלה, אומר הרשב“ם, אזהרה לבני ישראל, שגם אם ישלטו בבני עשו, שלא ינצלו זאת לעשות להם עוולות.

האם מישהו כיום מוכן לשמוע אזהרה זו?

שבת שלום