Paraschat haSchawua: Emor

חג סוכות נקרא גם חג האסיף, כלומר שזה חג שמקורו בחקלאות ומתאים לעם שהיה בעיקר עם של עובדי אדמה. ומתאים שבחג כזה ישתמשו בטקסים החגיגיים בתוצרת חקלאית. התורה מזכירה ארבע מינים:
לְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: אמר

יש פרשנויות רבות על עניין ארבע מינים אלו דווקא, אבל חכמינו ידעו לשעשע עצמם בזמן הפנוי גם במשחקי מחשבה, היינו משחקים אינטלקטואלים, וכנראה שבסוכות היה להם זמן פנוי לכך. הם ניסו לאתר בארבעת המינים האלה כל מיני סמלים והמשילו עליהם משלים. ולמי שיש זמן פנוי, שישמע את אחד המשלים הסמליים האלה, שהוא נאה במיוחד:
כל ארבעת המינים מסמלים את ישראל.

פרי עץ הדר הוא האתרוג. כמו שלזה יש טעם וריח, כך בני ישראל יש בהם אנשים שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.

פרי התמר יש לו טעם ואין לו ריח, כך ישראל, יש בהם אנשים שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.

ענף עץ עבות, שהוא פרי הדס, שיש לו ריח ואין לו טעם. כך גם ישראל, שיש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.

ולבסוף ערבי נחל. כידוע אין להם טעם וגם לא ריח. כך קורה כמובן שלחלק מבני ישראל אין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.

עד כאן הכל פשוט וברור. יש ארבעה סוגי טיפוסים של בני אדם שונים. זה נכון באשר לישראל ומתאים גם לכל באי עולם. זאת אומרת שאין כאן חידוש גדול.

אבל עכשיו בא הרעיון החביב של חכמינו:
„ומה הקדוש ברוך הוא עושה? לאבדן אי אפשר. אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יקושרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו.“
במילים אחרות: הקב“ה מתלבט. יש בעייה. יש בעם כמו שראינו הרבה לא-יוצלחים. בעיקר אלה שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. אז מה לעשות איתם? סתם לסלק אותם ולהתפטר מהם באיזו שהיא צורה, זה לא יפה ולא מתאים. אחרי הכל גם הם בניו של הקב“ה. אז מה עושים? הוא מציע שכולם יקשרו עצמם באגודה אחת, כלומר תהיה חבילה אחת ואז בסיר האחד הזה מכפרים אלה על אלה והקב“ה יכול להשלים עם החסרונות או העיוותים הנפשיים של חלק מהעם ולקבל את כולם כאגודה אחת.

רעיון נחמד, אבל גם עם עמקות מחשבתית מסויימת. כי עכשיו מתעוררת השאלה:

איפה האגודה האחת שלנו? איפה האחריות ההדדית? איפה „העם האחד“ הזה? האם אנחנו לא חייבים קודם כל לקבל אחד את השני ורק אחר כך לצפות שהקב“ה יקבל אותנו וישלים עם כל החסרונות שבנו?

שבת שלום