הפרשה שלנו עוסקת בעיקר בקורבנות. קורבנות שבני ישראל אמורים להקריב במקרים שונים. אחד מסוגי קורבנות אלה נקרא קורבן חטאת. זה אומר, שאם מישהו חטא בשגגה, בטעות, לא בכוונה, והוא מתחרט על עבירה שעבר שלא בכוונה, הוא יכול להביא קורבן ובזה יכופר לו. זו למעשה מין התנצלות על טעויות שבני אדם עושים…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: ויקרא
מה זה מעניין אותנו היום? מי שרוצה להתנצל, יודע איך לעשות את זה.
מה שיכול אבל לעניין אותנו בפרשה זו, זה שלא דין אחד לכולם. קיימת הבחנה בין בעלי התפקידים לבין העם הרחב. אין דמוקרטיה. המושג דמוקרטיה אפילו לא היה קיים בתקופתו של משה רבנו. ומה שחשוב: אין גם שוויון אוטומטי בין בני האדם. למשל:
התורה עושה הבחנה בין בני ישראל לפי דרגות חשיבותם של בעלי השררה:
אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא, זה הכהן הגדול
וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, הכוונה למנהיגי העם – ממשלה או סנהדרין
אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא, הנשיא הוא ראש השילטון, כמו ראש ממשלה
וְאִם-נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ, כאן מדובר באחד מהעם
בזה שהתורה עושה את ההבחנה בין בעלי התפקידים המורמים מעם לבין המוני העם, והיא מקדימה למנות אותם לפני כל העם, היא נותנת לנו להבין, שאנשי השררה אינם משהו מיוחד, הם לא זוכים בפריוילגיות, הם לא פטורים מבקשת הסליחה. ומאחר שדווקא הם נוטים יותר מכל האחרים לעשות טעויות, התורה מונה אותם ראשונים ומדגישה את אחריותם.
חכמינו דנו הרבה בנושא הזה. הם הבינו, שדרכו של עולם, שאנשים בעלי מישרה רמה נכשלים בקלות רבה יותר בטעות. לכן הם אמרו למשל, שרצוי לבחור בעסקנים ומנהיגים, שקופה של שרצים תלוייה להם על גבם, זאת אומרת שהם אינם טלית שכולה תכלת. הנימוק שלהם, שאם המנהיג כבר נהג בעבר שלא כשורה, הוא ינהג יותר בזהירות ואם יעשה פשלה, יהיה ניתן בייתר קלות להתפטר ממנו.
ויש כמובן צד שני למטבע. כמו שאמרו חז“ל, „כל הגדול מחברו, ייצרו גדול ממנו“. מטבע הדברים לתפקידי מנהיגות מגיעים אנשים בעלי מרפקים, שיש להם יצר שלטון חזק, כלומר הם שתלטנים ולא אנשים נוחים במיוחד.
לכן עושה התורה הבחנה בין חוגים שונים מבני העם. אין שוויון בין כולם. האנשים הנושאים באחריות צועדים בראש. והם הראשונים שחייבים לתת את הדין על הטעויות שהם עושים.
אנחנו רואים במציאות הישראלית שלנו, שכאשר מנהיגי האומה עושים טעויות, הם פתאום מרימים על נס את כללי הדמוקרטיה, ושדין אחד לכולם. הם מנצלים את כל האמצעים המשפטיים, שנותן החוק, כדי להתחמק מלשלם על הטעות. ולפעמים גם התקשורת מצטרפת למקהלה, שדורשת אותם אפשרויות ואותן הזדמנויות לכולם.
אבל יש לי הרושם, שגישה זו מקוממת. יש לי הרושם, שזה פוגע בחוש הצדק הטבעי של רבים מאיתנו. ונדמה לי, שאם נסתכל בתורה בעיניים פתוחות וביקורתיות לפי אמות מידה עכשיוויות, נגלה, שמשה רבנו אמנם לא הכיר את ערכי הדמוקרטיה, אבל חוש הצדק הטבעי היה אצלו מפותח ביותר.
אירוע מעניין מהחיים הפוליטיים בגרמניה בימים אלה. נשיאת הכנסייה הפרוטסטנטית, תפקיד מקביל לזה של רב ראשי. נתפסה כשהיא נוהגת במכניתה ברמזור אדום, והיה לה בדם יותר אלקוהול מהמותר. העונש על עבירה זו הוא שלילת רשיון הנהיגה למשך שנה וקנס כספי מסויים. אבל היא, בלי לחץ מבחוץ, הסיקה את המסקנות והתפטרה מתפקידה.
שבת שלום
