Paraschat haSchawua: waEra

סיפור מכות מצרים מבחינות מסויימות לא כל כך מובן…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: וארא

יש כאן תיאורים שקשה ליישב אותם עם השכל הישר. המכות האלה שהביא הקב“ה על המצרים, כל אחת בפני עצמה היתה מספיקה, על מנת שיגרשו את בני ישראל לכל הרוחות. מי צריך אותם שם? אמנם הם עסקו בכל מיני עבודות ציבוריות, בנו ערים וכו‘, אבל האם זה היה שווה מכה כמו למשל ברד, שהשמיד את כל בעלי החיים שנמצאו מחוץ למקומות סגורים, או ארבה, שחיסל את כל הצמחייה במצרים, תבואה ופירות וירקות? נניח שכמו שכתוב בתורה, אלהים הקשה את לב פרעה, כלומר שפרעה אפילו אם היה רוצה להחליט על שיחרורם של העברים, לא יכול היה, כי לא היה בעל רצון חופשי להחליט. אבל המצרים עצמם, אפילו אם הם לא היו גיבורים גדולים, הם, בעיקבות המכות היו בוודאי מפגינים לפני ארמון המלך, עד שזה היה נמאס למי מהצדדים והיו נפטרים מהיהודים.

ובכלל, מה אשם העם המצרי בכללותו, שהוא נענש כך. אפילו נאמר, שגם העם, כלומר האיש הפשוט, חטא כלפי היהודים, אבל היו גם צדיקים ביניהם, ממש חסידי אמות העולם. ואני מתכוון למיילדות, אבל לא רק להן. המיילדות זה לא רק סיפור מעניין, אלא אפילו חריג.

בתורה מדובר על „מיילדות עבריות“. היו בין החכמים שסברו שמדובר בנשים מזרע ישראל, אבל הסביר אחד המפרשים האחרונים (שמואל דוד לוצאטו), שלא מתקבל על הדעת, שפרעה ידרוש מנשים עבריות להמית ילדים עבריים, ולכן יש להבין את הכתוב: מיילדות את העבריות, כלומר שהמילה מיילדות היא פועל, היינו: המיילדות מיילדות את הנשים העבריות.

ובכן אותן מיילדות, ששתים מהן מוזכרות בשמן כדי להנציח אותן לדורות, שהיו עוזרות לנשים העבריות ללדת, קיבלו הוראה מפורשת להטביע את הזכרים ולשאיר רק את הילדות בחיים. הן כידוע לא עשו כמצווה והשאירו גם את הזכרים בחיים.

כאשר נודע לפרעה שהרבה נערים עבריים חיים, דרש מהמיילדות דין וחשבון. התירוץ שלהן היה, שהנשים העבריות, לא כמו הנשים המצריות המפונקות, יותר בריאות והן יולדות את ילדיהן עוד בטרם שמגיעה המיילדת.

אבל לא רק שהמיילדות סיכנו את חייהן, בזה שהשאירו את התינוקות הזכרים בחיים, אין ספק שרבים מן המצרים עזרו לשכניהם היהודים להסתיר את הנערים, אחרת היהודים לא היו מתרבים בצורה אדירה כזו. ואין ספק שגם מצרים אלה סיכנו את חייהם. ואנחנו מכירים סיפורים רבים כאלה מתקופת השואה, שגרמנים ופולנים סיכנו את חייהם בהחבאת ילדים יהודים. בכל הזמנים היו יותר צדיקים „בערי סדום“, שדרכם עבר עם ישראל, ממה שגלוי וממה שאנו מתארים לעצמנו.

נחזור לשאלת המכות. בנוסף לשאלת ההיגיון בסיפור המכות מתעוררת שאלת ההצדקה בכתוב, שאלהים הכביד את לב פרעה. כלומר כאילו שלפרעה לא היתה בחירה חופשית, לוותר למשה ולשלוח את ישראל כנדרש. אם להבין מילים אלו כפשוטן, זה מעורר בעייה אמונית קשה. כי אם לפרעה לא היתה יד חופשית לפעול כרצונו, מה פתאום מענישים אותו? הפרשנים מצאו לבעייה עקרונית זו הסברים שונים, בעיקר הם טענו, שאם פרעה היה באמת רוצה לוותר, הוא יכול היה, והכוונה בביטוי „הקשה את ליבו“, שאלהים נתן לו יותר כח לשאת את הסבל של המכות על מנת שהוא יוכל להחזיק יותר מעמד, כדי שעונשו יהיה בסופו של דבר גדול יותר. תשובה נוספת: שאלוהים מתעלל באויבי עמו, כדי להתנקם בהם, או: להראות גדולתו לעם ישראל וגם למצרים בו-זמנית, על מנת שכולם יבינו כמה הוא גדול. וכמובן התשובה, שנתקלים בה בהרבה שאלות על דרך הנהגת אלהים את העולם: בני האדם אינם מסוגלים להסביר, להבין ולבקר את האלהים על הנהגת עולמו.

זאת אומרת, שתשובות לכאורה יש. אבל לי נראה, שאין עדיין תשובה מניחה את הדעת על השאלה, למה סבלו כל אותם מצרים, שלא גרמו עוול לאיש.

שבת שלום