כולנו מכירים את האימרה „אתה בחרתנו מכל העמים“, שמופיעה בתפילה. ובנוסח זה או אחר בתנ“ך. שאלה: איך אנחנו אמורים להבין את רעיון הבחירה? תשובה על כך נקבל בסוף הדיון בפרשת תולדות…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: תולדות
ליעקב אבינו מקדישה התורה את חצי ספר בראשית. החל מהזמן שהוא בבטן אימו ועד למותו. הפרשה שלנו היום מקיפה את פרק חייו מיום לידתו עד שהוא בורח מפני אחיו עשו לחרן. קטע חייו זה לא שייך לתקופה מזהירה בחייו, וממש לא מחמיאה לו.
הבעיות מתחילות כבר עם לידתו של יעקב. האם רבקה יולדת תאומים, את עשו ואת יעקב. התורה מספרת לנו, שכאשר עומד עשו לצאת מבטן אימו, מנסה אחיו לעקב בעדו מלצאת ותופס אותו בעקב, כדי לצאת ראשון. הוא רוצה להיות הבכור, כי כידוע הבכורה בעת העתיקה, ובמקומות מסויימים עוד כיום, מקנה זכויות יתר על פני כל הילדים האחרים. בגלל תרגיל זה הוא מקבל את השם יעקב.
התרגיל בזמן הלידה לא מצליח, אבל יעקב לא מוותר על הבכורה. כאשר הוא ואחיו עשו גדלו, עוסקים השניים במקצועות שונים ביותר. עשו נעשה צייד, לעומתו יעקב יושב בבית. יום אחד, מספרת לנו התורה, חוזר עשו עייף ורעב מהשדה, ורואה שיעקב בישל תבשיל עדשים. עשו מבקש ממנו שייתן לו „מהאדום האדום הזה“. יעקב מנצל את ההזדמנות ואומר, שהוא מוכן למכור לו מהתבשיל תמורת זכויות הבכורה. עשו מוכן וסוגרים עיסקה.
יעקב הוא הבן האהוב על האמא רבקה. יום אחד היא שומעת שיצחק הזקן שבקושי רואה משהוא, קורה אליו את עשו ומבקש ממנו שילך לצוד בשבילו איזה מאכל טעים, על מנת שיוכל לפני מותו לברך אותו מקרב לב. רבקה קוראת ליעקב ומדווחת לו. היא מתכננת לרמות את בעלה, מכינה לו תבשיל שאהוב עליו, מצווה על יעקב להתחפש לעשו ולהביא ליצחק את התבשיל על מנת שזה יברך אותו בברכה שאמורה היתה להינתן לעשו.
התרגיל מצליח וכשעשו חוזר הביתה והתרמית מתגלית, הוא מקים צעקה גדולה. ויצחק מברך גם אותו.
לאור סיפורים אלה ואחרים יש מבקרים בזמננו שטוענים, שבגלל הצדדים השליליים באופיים או בהתנהגותם של אבות האומה, לא נכון להתייחס אליהם בהערצה ולא ראוי שהם ישמשו מודל לחיקוי.
על זה יש לי שתי הערות:
קודם כל מעניין לראות, באיזה גילוי לב מספרת לנו התורה פרטים על אבות האומה, שעלולים להיות מביכים.
הערה שנייה מתייחסת לתופעה מעניינת: חכמינו ז“ל לא התייחסו לגילויים שליליים אלה בסלחנות כלל ועיקר. להיפך, הם אמרו לפעמים דברים מדהימים בחומרתם. ואני רוצה לפרט:
אמר רבי אלעזר: „מפני שנטל יעקב בכורתו ברמאות, ניתנה רשות לאומה זו של עשו לשעבד את ישראל“. במסורת שלנו הביטוי עשו מסמל את מלכות רומי ובכלל את הרשעים. והשאלה ששאלו חכמינו ז“ל את עצמם, למה ניתנה למלכות רומי רשות מן השמיים להחריב את בית המקדש ולהגלות את העם. והתשובה היא, בגלל העוול שגרם יעקב לעשו.
כלומר שאם הצדיק חטא, הוא בסופו של דבר מקבל את עונשו. אלהים לא שוכח לגבות את החוב.
אמרנו שיצחק בירך גם את עשו לאחר שיעקב גנב ממנו את הברכה. בהתאם למידרש יש הבדל יסודי בין שתי הברכות. בברכה ליעקב אומר יצחק „ויתן לך אלהים…“, ואילו בברכה לעשו הוא לא מזכיר את אלהים ואומר „משמני הארץ יהיה מושבך“. מה פירוש ההבחנה הזו?
יעקב לא מקבל סתם ככה „מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש…“, אלא אלהים נותן לו וזאת רק בתנאי שזה יגיע לו.
ואילו לעשו הברכה לא מותנית במעשיו. „ברכות שמיים וארץ“ מובטחות לו. הוא לא צריך לחכות שאלהים ייתן לו. הוא מקבל בין אם הוא צדיק, בין אם הוא רשע.
שאלה: יש כאן העדפה של עשו על יעקב? אכן, זה באמת כך. ומסבירים חכמינו ז“ל: אומות העולם זוכות לשפע, למרות שאנחנו לא יודעים באיזו זכות, ואילו עם ישראל, שנבחר לעבוד את השם, מקבל את שכרו רק אם הוא מקיים את מצוות התורה.
ומה שאנחנו אומרים: „אתה בחרתנו מכל העמים“ פירושו, שעם ישראל נבחר להקפיד יותר מאחרים על קיום הציוויים המוסריים הכתובים בתורה. ורק אז הוא יזכה בברכה.
והרושם שלי: שבמאות השנים הקודמות זו היתה אכן הגישה של היהודים בעולם ושדווקא הם הצטיינו יותר מכל הגויים במאמציהם להקנות לעולם ערכים מוסריים.
שבת שלום
