Vajomer Adonaj leNoach…

הסידרה שלפנינו עוסקת בשני נושאים עיקריים: סיפור המבול וסיפור בניית מגדל בבל…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: נח

Weitere Paraschoth von Dr. Miller

רוב הסידרה מוקדש לנושא המבול ואילו לנושא בניית מגדל בבל, המסופר לאחר ההתרחשויות הקשורות במבול, מוקדש פרק י“א המכיל בסך הכל 9 פסוקים בלבד. אני רוצה לעסוק היום בסיפור מגדל בבל.

סיפור מגדל בבל, כמו שאני למדתי אותו, וכנראה שגם היום הוא נלמד באותה צורה, הוא פשוט. בני האדם החליטו לבנות מגדל שראשו בשמים. הם חשבו שיוכלו באופן זה לחדור למקום משכנו של האל או של האלים ורצו כביכול להישתוות להם. זו היתה מעין קריאת תגר כלפי אלהים וגם כמובן התנשאות. עצם המחשבה לבנות מגדל שראשו בשמים, יש בה התנשאות, יומרה, עזות מצח ובעיקר חוצפה ענקית.

בהתאם למה שלמדנו, זה היה חטא. וגם העונש לא אחר לבוא.

מאחר שכל ביני האדם דיברו – כך כתוב בתורה – בשפה אחת, קודם כל אלהים בלבל את שפתם. כך שהעובדים והעוסקים בבניית המגדל לא יכלו לתקשר אחד עם השני. לדוגמה מספר המדרש (זה לא כתוב בתורה), שאם אחד הפועלים ביקש מהשני אבן, השני נתן לו למשל פטיש, וזה חולל מריבות וחיכוכים וכנראה גם התכתשויות. משהו בסגנון כזה. בקיצור מהומה רבתי. הפרויקט התמוטט ואלהים הפיץ את בני האדם והם התפזרו בכל הארץ והתחילו לדבר בשפות שונות.

זה הסיפור המקובל. החטא ועונשו. מי שמתיימר להשתוות לאלהים, לא יוצא בלי עונש.

היו אבל מספר הוגים חשובים, שראו את הסיפור הזה באור אחר וגם הסיקו מסקנות שונות. ואני רוצה לנסות ולהסביר את דרך המחשבה הזו. לצורך זה נתייחס לטקסט המקראי המילולי ולא לסיפור המדרשי. כלומר נעיין בתורה ונראה פשוט מה כתוב שם. מה שנקרא „פשוטו של מקרא“, כלומר מה אומרת לנו התורה במילים פשוטות בלי הפרשנים שמנסים להסביר ולפרש כל אחד בדרכו שלו.

הסיפור מתחיל בכך, שכל הארץ, היינו כל בני האדם דיברו בשפה אחת והיו „דברים אחדים“. כלומר אותם דברים עצמם איחדו את כולם. או נגיד שלכולם היה עניין באותם דברים, באותם נושאים, כלומר שלא היו חילוקי דעות, אלה שכולם הסכימו ביניהם על אותם דברים. נשמע טוב, נכון? ומאחר שכך החליטו לבנות מגדל שראשו בשמיים „ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני הארץ“. ובכן מה הם רצו לעשות? לבנות מגדל ענק שמגיע לשמיים (היום משתמשים במושג דומה, „גורד שחקים“ שזה למעשה היינו הך), כלומר שרואים אותו מכל מקום בארץ, אבל לא כתוב שרצו להגיע עם המגדל אל משכנו של אלהים. והמטרה של המגדל, כמו שכתוב בתורה, לעשות לעצמם „שם“, כלומר מקום שידוע ומוכר לכולם ורואים אותו מכל מקום וזה ימנע את הפיזור שלהם לכל קצות הארץ.

בהמשך מסופר, שאלהים ירד לראות את מה שבנו בני האדם והוא אומר, שמאחר שבני האדם הם עם אחד ושפה אחת לכולם, לא ייבצר מהם לעשות כל אשר ירצו לעשות. ולכן הוא מחליט לרדת, לבלבל את שפתם על מנת שלא „ישמעו איש את שפת רעהו“. ואחר כך הוא מפזר אותם בכל העולם.

אין בכתוב בשום מקום רמז לכך, שבני האדם חטאו ושאלהים כועס עליהם. בניגוד למה שכתוב בתורה לפני המבול, שבני האדם הפכו מושחתים, ושאלהים התחרט על שיצר את בני האדם, ושהוא רוצה להעניש אותם. בסיפור שלפנינו לא מדובר על השחתת המין האנושי, לא מדובר על כעס מצד אלהים וגם לא מדובר על ענישה.

להיפך, אלהים עושה חסד עם בני האדם. למה הכוונה?

קיימת דעה נפוצה, שאם כל העולם היה מדבר בשפה אחת, וכל האנשים היו מסכימים ביניהם „בדברים אחדים“, היו מגיעים ימי שלווה ומנוחה לכל האנושות. מאחר שהיה קיים רק עם אחד, היו המלחמות נעלמות, כי לא היה קיים אויב. ומאחר שכולם היו באותה דעה („באותו ראש“), היו מאמינים את אותם אמונות, לא היו מתפתחות יריבויות בין אנשים או בין קבוצות של אנשים. העולם היה הופך לגן עדן.

וזה למעשה מה שבני האדם התכוונו לעשות עם בניית מגדל בבל: עם אחד, שפה אחת ומרכז שלטוני אחד.

והשאלה שנשאלת עכשיו, האם זה טוב? האם האנושות היתה יוצאת נשכרת מזה, כלומר היתה מפיקה מכך תועלת, אם בני האדם היו מצליחים לסיים את תוכניתם?

על כך אנחנו יכולים למצוא תשובה בתולדות האנושות ובעיקר גם בתולדות הזמן החדש וגם מהמצב השורר כיום בעולם. עם אחד, ללא חילוקי דעות ומרכז שילטוני אחד, הוא המטרה העליונה שאליה שואפים כל הדיקטטורים למיניהם. את זה ניסו היטלר וסטלין ודומיהם. אבל גם בימינו לא מעט נסיונות נעשים בשטח זה. לדוגמה: קוריאה הצפונית והדיקטטור שלה, בירמה והגנרלים השולטים בה, אפילו את אירן ניתן להכניס לקטגוריה זו, ובעבר הקרוב היה זה סדאם חוסיין. ואני חושב שדי בדוגמאות אלה.

כאשר פיזר אלהים את בני האדם ובלבל את שפתם, הוא גרם לשוני ולתחרות בין בני האדם ובין דעותיהם. רק ריבוי עמים, ריבוי דעות, ריבוי אמונות ודתות, ריבוי דרכי חשיבה גורם להפריית התרבות בכל השטחים. בלי תחרות לא קיימת קידמה, בלי תחרות הולכים כולם בתלם אחד, בלי תחרות המין האנושי היה מתנוון. אלהים לא רצה בזה. הוא רצה שהמין האנושי יתפתח, הוא רצה לתת לבני האדם צ’אנס.

אמנם אפשר לטעון, שגם במקום שיש ריבוי דעות, במקום שיש דמוקרטיה, קיימת שחיתות (ואנחנו עדים לכך גם בארץ), אבל עדיין זה רחוק מלהיות דומה לעריצותו של שילטון ריכוזי, שבו אין ביקורת או התנגדות כלשהי, שבו דיקטטטור, משפחה, מפלגה, או צבא משתלטים על המדינה ועושים בה ככל רצונם ואין פוצה פה ומצפצף.

כידוע מתוך מחקרים היסטוריים וארכיאולוגיים, סיפור מגדל בבל סופר בעת העתיקה בגירסאות שונות. המיוחד לדעתי בגירסה המקראית, שהתורה לא סתם חוזרת על סיפור הבנייה, אלא נותנת לנו דוגמה של הנהגתו של אלהים את העולם, וכבר בשלב זה של תחילת האנושות רומזת לנו על הסכנה במרכז שילטוני אחד, ועל הברכה בריבוי דעות ובתחרות.

שבת שלום

PARASCHOTH HaSCHAWU’A BeCHUG HaMISCHPACHAH