BeReschith bara Elohim…

1
468

אני רוצה לדון היום בנושא אחד מתוך הפרשה, שכבר דנו בו חכמי הדורות.

 

פרשת השבוע בחוג המשפחה: בראשית

 

 

Weitere PARASCHOTH von Dr. Miller

נתחיל בפסוק „וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹך“, שמופיע אומנם בספר ויקרא ולא בפרשת בראשית, אבל זה יוביל אותנו לפרשת בראשית.

בגמרא מוזכרים חילוקי דעות בין רבי עקיבא לבין בן עזאי באשר לכלל הזה „ואהבת לרעך כמוך“. רבי עקיבא אומר, זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר „ספר תולדות אדם“, זה כלל גדול מזה.

הדברים לא כל כך מובנים, אבל מיד יובהרו.

כולנו מכירים את המילים שהפכו לפתגם בעולם היהודי וגם בעולם הנוצרי: ואהבת לרעך כמוך. ר‘ עקיבא אומר, שזה כלל גדול בתורה. הכוונה שלו היא, שמכל מצוות התורה זו המצווה הכי חשובה. הלל הזקן, שחי כמאה שנה לפני ר‘ עקיבא (במאה הראשונה לפני הספירה). השתמש במלים אחרות כדי להביע אותו רעיון, או אותה אמונה, אבל לדעתי הוא הסביר את זה בצורה יותר מובנת. ועל זה יש סיפור יפה בגמרא.

הגמרא מספרת, שיום אחד בא גוי אל שמאי (הלל ושמאי היו גדולי הדור בזמנם) ואמר לו: אני רוצה להתגייר, בתנאי שתלמד אותי את כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. כלומר שאותו גוי רצה ללמוד את כל התורה בזמן כל כך קצר, שבו הוא מסוגל לעמוד על רגל אחת. כמובן ששמאי הגיב כמו שכל אחד מאיתנו היה מגיב, הוא גירש אותו ואפילו דחף אותו, כלומר סילק אותו בכוח. הלך אותו גוי אל הלל הזקן עם אותה בקשה. גייר אותו הלל ואמר לו: „מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך“. כלומר אל תעשה לזולת, לאדם אחר דבר ששנוא עליך, זה כל עיקרה של התורה כולה. ועכשיו שידוע לך הכלל הזה – הוסיף הלל הזקן – לך ותלמד את כל שאר התורה. כלומר העיקרון של התורה כולה הוא לא לעשות לאדם אחר את מה שאתה לא רוצה שיעשו לך. זהו עיקרון פשוט וקל להבינו וזו כל תמצית התורה, אבל כמובן שיש בתורה עוד הרבה ציוויים אחרים ואותם נדרש הגוי שהתגייר ללמוד בנוסף.

לדעתי ביטא הלל את הכלל „ואהבת לרעך כמוך“ בצורה יותר מובנת. כי קשה לי למשל להבין, איך אני יכול לאהוב אדם אחר בדיוק כמו שאני אוהב את עצמי. זה יכול לקרות אצל אנשים מאוהבים, אבל גם אז כידוע זה לא נמשך הרבה זמן. לעומת זאת אני יכול בקלות להבין את מה שהלל הזקן אמר, שזה לא בסדר לעולל לאחרים את מה שאתה לא רוצה שיעשו לך.

אבל שני המשפטים האלה, „ואהבת לרעך כמוך“ מתוך התורה וכן „מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך“ מתוך הגמרא, מביעים אותו עיקרון, היינו היחס לזולת. להיות אנושי כלפי האחר. לא לפגוע, לא להעליב, לא להכאיב, בקיצור להתנהג כלפי אחרים כמו שאנחנו רוצים שיתייחסו אלינו.

והנה בא בן עזאי ואומר לר‘ עקיבא: אני מכיר עיקרון עוד יותר חשוב, שמופיע בפרשת בראשית, וזו הפרשה שלנו השבוע, והעיקרון הזה מקופל במשפט „זה ספר תולדות אדם“. זה קצת קשה להבנה, אבל מיד יובהר. מה טוען בן עזאי לעומת ר‘ עקיבא?

ובכן הבה נבדוק, מה כתוב בספר בראשית:

פרק ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ

בפסוק זה אומרת התורה, שאלהים ברא את האדם בדמותו. או כמו שכתוב בפרק א‘ בספר בראשית “ וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ.“ העיקרון שמובע כאן הוא, שהאדם דומה לאלהים, ושכל אדם נברא בצלם אלהים. במדרש יש על כך פרשנות יפה. שואל המדרש, למה ברא אלהים אדם אחד, הרי היה יכול לברוא משפחות שלמות או עמים שלמים. למה דוקא אדם אחד? על כך מביא המדרש תשובה נוקבת. בודאי שלא נבצר ממנו לברוא הרבה אנשים ככל שירצה, אבל אלהים ברא בכוונה רק אדם אחד, על מנת שכל בני האדם, כל המין האנושי יתייחס לאדם הראשון. היינו שכל בני האדם יהיו צאצאיו של אדם אחד. במצב דברים זה לא יוכל מי מבני האדם באיזה שהוא זמן לבוא ולטעון: אני ממוצא יותר חשוב ממך. אני צאצא של בני אצילים ואתה בן אדם ממוצא פשוט, ממוצא נחות, ולכן יש לי זכויות יותר מאשר לך. העובדה שכל בני האדם הינם צאצאיו של אדם הראשון אומר, שכולם שווים מבחינת המוצא, אף אחד לא חשוב יותר ואף אחד לא חשוב פחות מהאחר. בעיני אלהים ואדם כולם שווים.

לפי הגמרא אם כן, העיקרון של השוויון בין בני האדם אף יותר חשוב מהעיקרון של אהבת האדם את רעהו.

כמו שכבר אמרתי בתחילה, התורה היא חלק מהתרבות היהודית, באשר עליה חונכו הרבה דורות של יהודים, אשר הפנימו את הרעיונות הגדולים שבאו בתורה ובנביאים לידי ביטוי, היינו הרעיונות של שוויון, של רעות ושל סולידריות. עובדה מעניינת היא, שבין לוחמי החופש בכל הדורות, עמדו היהודים בשורה הראשונה, שבין אלה שנלחמו לשחרורם של הכושים מעבדותם בארה“ב תפסו היהודים מקום נכבד ביותר.

מצד שני מצער במיוחד לראות, שבמדינת ישראל קיימת אפלייה בין יהודים ליהודים, כמו למשל בזמן האחרון, כאשר בתי הספר בפתח תקוה סרבו לקבל תלמידים אתיופיים. וכמובן שאין זה מקרה בודד, אבל אין צורך להרחיב כאן, כי הדברים ידועים, או לפחות מי שמתעניין, יודע אותם.

וכאן אני רוצה לחזור לדימוי של „בצלם אלהים ברא אותו“ . הישוותה התורה בין אלהים ואדם בכך שאלהים יצר את האדם בצלמו. לדעתי מי שפוגע בצלם האדם (כמו בדוגמה של האתיופים, אבל לא רק באלו), פוגע גם בצלם אלהים. קיימת כאן משוואה בין דמותו של אלהים ודמותם של כל בני האדם שנבראו בצלמו. וזה לדעתי עיקר המוסר שניתן ללמוד מנוסח זה של המקרא. אם אני משחית את צלם האלהים שנמצא באדם אחר, אני פוגע גם בצלם האלהים בכלל ואני משחית את צלם האלהים שבי.

החיים לצערי מלמדים אותנו, שמי שמתעמר בזולת, מי שדורס את כבודו של האחר, מי שרומס את זכויותיו האנושיות של הזולת, מי שמשחית את רעהו, ואין הבדל עם רעהו זה הינו יהודי או לא-יהודי, בן גזע זה או אחר, השחית את עצמו והוא בעצמו נעשה מושחת, בקיצור הוא מאבד את צלם האלהים שבו עצמו.

ועל מנת לא לסיים באמירה שלילית, כמו שנהוג שאין מסיימים ספר בתנ“ך או פרשה בתורה באמירה שלילית, אוסיף עוד: שומעים בזמן האחרון תלונות של הפוליטיקאים על חוסר הערכים של בני הנוער ושצריך להקנות לדור הצעיר ערכים. אני לא יודע, איך מקנים ערכים, ואני בספק אם אלה שמדברים על כך, יודעים או מבינים את מה שהם אומרים. לעומת זאת התורה מלאה בערכים חיוביים, שמהם ניתן ללמוד, איך להיות יהודי טוב יותר ואדם טוב יותר.

שבת שלום!

PARASCHOTH BeCHUG HaMISCHPACHAH

1 Kommentar

Kommentarfunktion ist geschlossen.